כבר יותר מ־30 שנה שאני מפרק מכונות כביסה בבתים בישראל.
אם יש בבית כלב, אני מוצא בפנים כמעט תמיד את אותו הדבר, וזה לא אבנית.
בגלל זה המגבות והמצעים מריחים מכלב יום אחרי הכביסה, גם כשמכבסים ב־60 מעלות ועם שטיפה נוספת.
קוראים לי אבי ואני טכנאי מוצרי חשמל. התחלתי עוד עם מכונות האמקור וה־Indesit הישנות. קוראים לי כמעט תמיד כי המכונה לא מרוקנת את המים או מציגה שגיאה. אבל כמעט תמיד, כשאני כורע מול המכשיר, הבעיה האמיתית היא אחרת, והיא נגררת כבר חודשים.
הלקוחות מונים כבר בדלת את כל מה שעשו: חומץ במגירה, סודה לשתייה, טבליות מהסופר, תוכנית "ניקוי תוף" פעם בשבוע. דלת פתוחה קצת אחרי כל כביסה. גומייה שנוקתה עם סמרטוט.
ואז מגיע המשפט שאני כבר יודע בעל פה: "אני מוציאה את הכביסה והיא עדיין מריחה כמו מיטה של כלב".
אני כמעט אף פעם לא אומר את זה, כי הלקוח בדרך כלל רק רוצה שהמכונה תעבוד שוב. אבל אנשים משלמים הרבה כסף על תיקונים, משאבות וצינורות חדשים, כשהיה מספיק להבין דבר אחד על מה שקורה בפנים.
הריח הזה לא מגיע מהכביסה המלוכלכת. הוא גם לא מגיע מאבנית ולא מהכלב עצמו.
הוא מגיע ממשהו שחי בתוך המכונה, במקומות שאי אפשר להגיע אליהם בלי מברג. כשתביני מה זה, יהיה ברור למה הטריקים הביתיים נכשלים.
בסתיו היה לי ביקור שאחריו החלטתי סוף סוף לכתוב על זה.
הביקור בתל אביב שגרם לי להתחיל לדבר על זה
תמר, דירה בבניין ישן, רועה אוסטרלי וביגל מבוגר. מכונה בת ארבע, בחדר הרחצה, שכבר שבוע נעצרה באמצע הסחיטה עם שגיאת ניקוז.
עוד לפני שהורדתי את המעיל, שמעתי את כל הרשימה:
"חומץ כל שבוע. סודה לשתייה. שתי אריזות של טבליות. מגבות ב־90 מעלות. כלום".
היא דיברה מהר וקצת בהתנצלות, כאילו פחדה שאחשוב שהיא מזניחה.
ואז היא הוסיפה משהו שגרם לי לעצור:
"ביום ראשון עליתי במעלית עם הבוס החדש. הוא שאל אותי אם יש לי כלב. הוא חייך, אבל הבנתי לאן זה הולך. מאז אני מריחה כל חולצה לפני שאני יוצאת מהבית".
פרשתי מגבת על הרצפה, שמתי תבנית אפייה מתחת ופתחתי את מסנן המשאבה בפינה התחתונה של המכונה.
המים שיצאו היו ירוקים־אפרפרים. כמו מים באגרטל שהפרחים נשארו בו שבוע יותר מדי.
צף שם כדור של שערות בגודל של עכבר רטוב.
"זה נשאר במכונה אחרי כל כביסה?" – היא שאלה.
כן. כמה כוסות מים נשארות עומדות בתחתית בין המחזורים, וכל כביסה הבאה עוברת בדיוק דרכן.
אחר כך לקחתי פנס ומברג שטוח והרמתי את הקפל השני, הפנימי, של גומיית הדלת. זה שלא רואים, גם כשמנקים את הגומייה.
בפנים הייתה שכבה דחוסה. שערות אפורות מכווצות עם מוך, במשהו שנראה כמו לבד ישן. לאורך הקפל עברה שורה של נקודות שחורות של עובש, והכול היה מכוסה בשכבה דביקה.
הריח הגיע מיד: עובש, חמוץ, קצת כמו מרתף לח.
תמר לא אמרה כלום. היא התיישבה על שפת האמבטיה.
אחרי רגע היא אמרה בשקט: "אז זו אני שמריחה ככה כבר שנה".
ומיד אחר כך: "אבל אני מנקה את זה. כל שבת".
היא ניקתה, אבל רק את מה שרואים. השכבה הייתה עמוק יותר.
פתחתי גם את המסנן עצמו: הוא היה מלופף בשערות כמו סליל חוטים. מכאן שגיאת הניקוז.
האישה הזאת לא הזניחה את המכונה. היא עשתה יותר מרוב הלקוחות שלי. פשוט, אף אחד מהמוצרים שלה לא נועד למה שגדל שם בפנים.
מה הסברתי לה, יושב על רצפת חדר הרחצה
שיער של כלב לא מתנהג כמו לכלוך רגיל. הוא קרטין, כלומר חלבון, ולכל שערה יש קשקשים על פני השטח.
קחי חופן שערות, תוסיפי מים פושרים ותנועה, והקשקשים מתחילים להיתפס זה בזה. ככה מכינים לבד מצמר. המכונה מייצרת לבד בלי כוונה, אבל היא עושה את זה בכל כביסה.
הלבד הזה שוקע במקומות שבהם המים מאטים: בקפל הגומייה, מאחורי התוף, בצינור הניקוז ובמסנן המשאבה.
ולבד שתמיד לח וספוג בשאריות של אבקת כביסה ומרכך מתפקד כמו ספוג מטבח שאף אחד לא מחליף. לחיידקים יש שם אוכל, מים וחום. הם מתרבים ועוטפים את עצמם בשכבת ריר, הביופילם.
זוכרת את הריח של ספוג הכלים אחרי שבועיים? לשטוף אותו במים מהברז לא פותר כלום, כי מה שמסריח נמצא בסיבים.
במכונה זה אותו דבר, רק שאת הספוג הזה אי אפשר לזרוק. הוא דבוק לגומייה ולפלסטיק, במקומות שהיד לא מגיעה אליהם.
כשאני חותך בסדנה צינור ניקוז של מכונה כזאת, אני רואה בפנים ציפוי חום ודביק עם שערות שזורות בו. אחרי כמה שנים הוא יכול להגיע לעובי של כמה מילימטרים.
וזו התשובה לשאלה למה הטריקים הביתיים לא עובדים:
חומץ ממיס אבנית. על חלבון הוא כמעט לא משפיע, ולביופילם הוא אפילו לא מגיע, כי הריר מגן על החיידקים כמו מעיל גשם.
סודה לשתייה מרככת את המים ועוזרת לאבקה. היא לא מפרקת את לבד השערות.
הטבליות הרגילות מהסופר מתוכננות נגד אבנית ושאריות של אבקת כביסה. אף אחד לא חשב על שערות.
מים חמים לבד יכולים אפילו להחמיר את המצב. חלבון בטמפרטורה גבוהה נקרש ונדבק חזק יותר, בדיוק כמו חלב שנשרף בתחתית הסיר.
תמר לא עשתה שום דבר לא נכון. היא פשוט נלחמה באבנית, כשבמכונה הייתה לה בעיה ביולוגית.
היא שאלה: "אז עם מה מוציאים את זה?"
התשובה שלי למי שיש בבית כלב או חתול
לחלבון ולשומן, מה שעובד הכי טוב הם אנזימים. אלה אותם חלבונים שבאבקות כביסה טובות מוציאים כתמי ביצה או דשא. הם לא שורפים את הלכלוך, הם חותכים אותו לחלקיקים כל כך קטנים שהמים סוחפים אותם.
הפרוטאז מפרק את החלבון, כלומר את מה שמדביק את השערות ללבד.
הליפאז מטפל בשכבה השומנית של שאריות מרכך וחלב עור.
העמילאז מסלק את שאריות העמילן שהשערות נתפסות בהן בקלות.
לזה מצטרף החמצן הפעיל, שמקציף בכל מערכת המים, משחרר את הביופילם מהגומייה ומהמתכת ושוטף הכול לביוב.
הסוד הוא שהרכיבים האלה יסתובבו במקומות שהיד לא מגיעה אליהם: מאחורי התוף, בצינור, במשאבה. עם סמרטוט אי אפשר.
שמעתי על הטבליות האנזימטיות מלקוחה שיש לה מספרת כלבים ליד באר שבע. היא מכבסת שם כל יום עשרות מגבות של כלבים, ונמאס לה להחליף משאבות כל חצי שנה.
לא האמנתי מיד. ניסיתי בסדנה, על מכונה משומשת שקניתי ממשפחה עם שני סנט ברנרדים. הדוגמה הכי גרועה שהייתה לי ביד.
טבלייה אחת בתוף הריק, כותנה ב־60 מעלות.
אחרי המחזור הראשון נשאר במסנן כדור קטן של עיסה אפורה עם שערות. אחרי השני, השאריות על הגומייה ירדו עם האצבע והריח נהיה ניטרלי. לא מבושם. פשוט כלום.
הטבליות שאני ממליץ עליהן היום הן Breakix – מנקה מקצועי למכונת כביסה – אנזימים פעילים.
משתמשים בהן כך: טבלייה אחת ישירות בתוף הריק, לא במגירה, ותוכנית כותנה ב־60°C. כל שבועיים, ובבית עם חיות מחמד, כל שבוע.
בהרכב יש פרוטאז, ליפאז, עמילאז וסודיום פרקרבונט, כלומר חמצן פעיל. אין בהן כלור ולא פוספטים, ולכן הטבליות לא פוגעות בגומייה ואפשר להשתמש בהן גם עם בור ספיגה. הן עובדות במכונות פתח קדמי ופתח עליון, וגם בדגמים קטנים ואינטגרליים.
לתמר החלפתי את המסנן והשארתי לה בחדר הרחצה פתק עם השם של הטבליות.
התיקון עלה לה לא מעט כסף. אריזת טבליות עולה פחות מביקור אחד שלי ומחזיקה כמה חודשים.
אחרי המחזור הראשון היא שלחה לי תמונה של המסנן.
חודש אחר כך קיבלתי הודעה:
"אבי, המגבות לא מריחות משום דבר. משום דבר! לא ידעתי שזו יכולה להיות מחמאה. הבוס כבר לא אומר כלום, והפסקתי להריח את החולצות במסדרון".
מה לצפות בחודש הראשון
מחזור ראשון: המים בניקוז עלולים לצאת עכורים והשערות מצטברות במסנן. זה נורמלי. זה מה שהיה שם בפנים עד עכשיו.
מחזור שני ושלישי: הגומייה נעשית בהירה יותר, המשקעים יורדים בקלות וריח העובש כשפותחים את הדלת מתחיל להיחלש.
אחרי בערך חודש: את מציצה לתוף ולא מרגישה כלום. והמגבת מריחה רק מאבקת כביסה.
כבר לא צריך להסתיר שום דבר עם עוד בקבוק של מרכך.
החולצה השחורה מפסיקה לצאת מהמכונה מכוסה בשערות.
לא צריך לכבס פעמיים את מה שכבר כיבסת פעם אחת.
המים מתנקזים מיד והמכונה לא נעצרת באמצע התוכנית.
ונעלם הרגע הזה של חוסר ביטחון, כשמישהו נשען לידך ואת תוהה אם הוא מריח משהו.
ככה נראית מכונה שנקייה גם במקומות שלא רואים.
"עם שני חתולים, השערות היו בכל מקום – אפילו על הגומייה. אחרי שתי טבליות, החולצה השחורה שלי יוצאת בלי שערות. לא האמנתי."
"אני משתמש כל שבועיים, כמו שממליצים. המכונה נהייתה שקטה יותר והכביסה ב־60 מעלות מתחממת מהר יותר."
דירוג ממוצע של לקוחות: 4.8/5. בחוות הדעת, המשפט שחוזר הכי הרבה הוא: "למה אף אחד לא סיפר לי את זה קודם?"
לפני שאת סוגרת את המאמר
תעשי את החשבון בעצמך. ביקור טכנאי עם החלפת משאבה או צינור עולה בדרך כלל לא מעט כסף. מכונה חדשה עולה הרבה יותר, ואם יש בבית כלב, הלבד מתחיל לגדול גם בה, רק קצת יותר מאוחר.
טבליית Breakix אחת עולה פחות מקפה בבית קפה. פחות מהחומץ, הסודה לשתייה והטבליות מהסופר שכבר יש לך בארון.
אולי את חושבת: "בסופר יש טבליות בכמה שקלים".
יש, ונגד אבנית הן עובדות. אבל בלבד השערות ובביופילם הן לא נוגעות, כי אין להן במה. זה כמו לשטוף מחבת שמנונית רק במים קרים.
ועוד דבר. במבצעים גדולים הטבליות עלולות לאזול, והמלאי החדש מתעכב כמה שבועות.
אם את רואה עכשיו שיש במלאי, אל תדחי את זה.
ברור שאפשר להמשיך לעשות מה שתמיד עשית. עוד בקבוק חומץ, עוד כביסה ב־90 מעלות, עוד מרכך בניחוח "רעננות הרים".
רק שהלבד במכונה לא עוצר בזמן הזה. הוא גדל, עד שיום אחד המשאבה כבר לא עומדת בזה, וחשבון התיקון מתגלה כגבוה בהרבה ממחיר של אריזת טבליות.
ל־Breakix יש אחריות להחזר כספי של 30 יום והתשלום מאובטח. אם לא תרגישי הבדל, נחזיר לך את הכסף.
תשלום מאובטח · משלוח מהיר עם מספר מעקב · 30 יום להחזרה
שמים טבלייה אחת ישירות בתוף הריק, לא במגירה, ומפעילים תוכנית כותנה ב־60°C או תוכנית ניקוי תוף.
כל שבועיים. אם יש לך כלב או חתול, מים קשים או שאת משתמשת בהרבה מרכך, פעם בשבוע.
כן, למכונות פתח קדמי ופתח עליון, כולל קומפקטיות ומכונות אינטגרליות. הנוסחה ללא כלור, לא פוגעת בגומייה ולא במתכת ובטוחה לבורות ספיגה.
האנזימים משחררים את שכבת החלבון והשומן שמחזיקה את השערות על הגומייה ובמסנן, והשטיפה מוציאה אותן מהמכונה. את התוצאות הראשונות רואים בדרך כלל כבר במחזור הראשון.
יש לך 30 יום. אם לא תרגישי הבדל במכונה ובבגדים, נחזיר לך את מלוא הסכום.
מאמר זה נועד למטרות מידע בלבד ומתאר חוויות מעבודה בשירות תיקון מוצרי חשמל. התוצאות עשויות להשתנות בהתאם למצב המכונה.